הקור

הקור פשט בי, מן העצמות החוצה. פעם והסתובב בתוכי כמו אריה מורעב בכלוב, חודר חודר הקור זרם בנימי מלמעלה למטה ולא מצא דרך להפיס בו את עוזו. כמו כדורי שלג קטנים ביו אגרופי, החבאתי אות מתחת לישבני למען יתחממו, אבל גם הישבן, גדול ורך ככל שיהיה, היה קר. לא עזרה השמיכה, לא עזרו הגרביים. קצת האצבעות היו לנטיפי קרח שמנמנים והקור פעם בתוכן כמו היה ישות משל עצמו. מסרב להכנע לחום הגוף, והרי מובן שלגוף יש חום. לפחות 37 מעלות צלזיוס, זה די חם, אבל לא בשביל הקור, הקור הגאה הזה שלפת אותי מבפנים. לא עזרו החיכוכים, לא עזרו הרעידות. הקור הכניע את הגוף שלי והפך אותו לשלו. ממלכת הקור מעכשיו הוא ייקרא. כמו מלכת הקרח אסתובב בעולם ואדביק באצבעותי משטחים שלמים בכפור נוצץ. יקפאו הרהיטים, השידה, המנורה שליד המיטה, תקפא גם השמיכה והסדין ושלושת הכריות ואם ארצה לקום ולהסתובב, יקפאו גם הגרביים והרצפה תיהפך לשלוליות קשיחות וחלקלקות. אחר כך יקפאו גם הקירות והנורות יתנפצו מחמת הקור פאק פאק פאק בעודי הולכת אל עבר הדלת החיצונית, מותירה אחרי שביל קפוא ומנצנץ, על השטיח, על הדלת. תקפאנה גם שתי השכנות מהדירה למטה, שבוודאי מחממות את הבית יתר על המידה, אבל הקור שלי הוא קור גיבור, הוא לא מפחד מרדיאטורים והסקה. הן ישבו שם, בבית למטה, בעודי עוברת על פניהן בחדר המדרגות המקפיא, הן ישבו וידברו על היום הסתמי שהיה להן, איך בעבודה הן ואיך ההוא אמר לה ש, וכמו שהן יושבות ואוכלות יוגורט עם פירות, הקור שלי יתגנב אליהן ממתחת לדלת, לאט לאט ישתחל דרך החריצים במשקוף. הן לא ירגישו את זה ולפתע יתפוס אותן הקור ברגליים העדינות שלהן, ילפות את קצות אצבעותיהן ויקפיא אותן באחת. והן ישבו שם, שתי השכנות מלמטה, עם היוגורט ביד והשיער אסוף, ולא יבינו איך קרה שפתאום תפס אותן קור. ואני אתהלך לי למטה ואקפיא עוברים ושבים. יקפאו המכוניות בעוברי על פניהן, העצים יתמלאו בשכבת אבק יהלומים קר, וכל האביב שפשט בלונדון והעיר לחיים את העיר האפורה, ייכנע אל מול הקור הזה שבוקע מתוכי. וכך אעמוד מולה, ראש בראש, אני והשמש, נעמוד ונסתכל אחת על השניה, כמו במערבונים. מסביבי, מדבר של קרח והיא כדור חום ענק. אבל גם היא, גם היא לא יכולה עלי. במבט חודר, אשלח ללבה אניצי קרח הישר מתוך לבי, שיחדרו את כל ענני הגז הבוערים העוטפים אותה. היא חשבה שהם יגנו עליה, אבל כלום לא יכול על הקור שלי. כמו חצים שלוחים הם יבקעו אותה והיא תעמוד שם מופתעת בעוד מתכסה בשכבה עבה של קרח, משלוח ישיר מתוך עצמותי. תלויה בשמיים גדולה וכחולה, לא האמינה שזה מה שיקרה לה. לא חשבה שבזה זה ייגמר. ואני אחזור הביתה ואשן.